החלטה בתיק ב"ש 20130/07

א.        כללי

1.         בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים התלויים ועומדים נגדם.

ביסוד הבקשה עומד כתב אישום, המייחס למשיבים עבירות שעניינן, קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן:" החוק"), ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק וחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק, עבירות נשק (נשיאת נשק) לפי סעיף 144 לחוק, ירי באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק, החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק והסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי  סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961.

2.         על פי המתואר בכתב האישום, בין משפחת הנאשמים לבין משפחת אבו סביתאן, המתגוררת בתל שבע, קיים סכסוך.

סמוך ליום 2.10.06, הוא יום האירוע נשוא כתב האישום, הגיעו נציגי שתי המשפחות להסדר, לפיו שקט ישרור ביניהן במהלך הימים הקרובים.

מ.א. (להלן: "המתלונן"), הינו בעל מעמד בכיר במשפטת אבו סביתאן.

3.         בניגוד להסכם שהושג בין המשפחות, כנטען בכתב האישום, בתאריך 2.10.06 או בסמוך לו, קשרו המשיבים קשר, ביחד עם אדם נוסף, זאיד סעיד אבו עדרה (להלן: " זאיד") (להלן: " הקושרים או המשיבים") לפגוע במ.א. ולגרום למותו.

4.         במועד הנקוב, באזור המסגד, עם סיום התפילה, הגיעו הקושרים ברכבם מסוג טויוטה כסופה לאזור המסגד. באותה עת, מ.א. יצא מהמסגד. הקושרים נסעו לאיטם לעבר המתלונן. המשיב מס' 2 (להלן: " ג'דלה") נהג ברכב, בעוד המשיב מס' 1 (להלן: "עודה") ביחד עם המשיב מס' 3 (להלן: "זאכי") וזאיד יצאו מהרכב ונעו לעבר מ.א., כאשר עודה אחז בידו מקל וסכין לחיתוך בשר -"סטורה", זאכי נשא מיני עוזי וזאיד אחז באקדח.

5.         השלושה ובראשם עודה, רצו לעבר מ.א. עודה הכה את המתלונן בגבו ובכתפו, באמצעות המקל.  כאשר הלה הסתובב לעברו, הוא דקרו באמצעות הסטורה בגבו.

6.         המתלונן השתחרר מידיו של עודה ונס לעבר המסגד. השלושה דלקו אחריו, כאשר זאכי וזאיד יורים לעברו בכוונה לפגוע בו ולגרום למותו. המתלונן הצליח לחמוק מהם ולהיכנס למסגד.

7.         כתוצאה ממעשי הקושרים, נפגע המתלונן בגבו, ונגרם לו חתך עמוק באורך של כ - 15 ס"מ. המתלונן טופל בביתו, רותק למיטתו כשבוע ימים ונעדר מעבודתו למשך שבועיים.

ב.        טיעוני המבקשת

1.         המבקשת טוענת, כי הונחה בפני בית המשפט תשתית ראייתית לכאורה, שיש בה כדילבסס את הרשעתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם. המבקשת סומכת טיעוניה על הודעותיו של המתלונן, אשר זיהה בוודאות את ארבעת תוקפיו. הוא הטעים, כי המדובר בשכנים, המתגוררים בסמוך לו והוא מכיר אותם היטב. המתלונן הוסיף, כי התאורה במקום היתה טובה וניתן היה לזהותם בנקל.

2.         המבקשת טוענת, כי עדותו של אחמד עבדאללה אבו סביתאן (להלן: "אחמד"), אשר היה עם המתלונן בעת האירוע וזיהה שלושה מבין ארבעת הקושרים, תומכת בעדות המתלונן, חרף סתירה שנגלתה בדבריהם, באשר לתיאור האירוע. לדברי אחמד, עודה היה זה אשר אחז בעוזי, בעוד שזאיד החזיק באקדח ומקל. לדבריו הבחור הנוסף, אותו לא זיהה, היה זה אשר רץ אחר המתלונן, עם סכין ופצעו וזאת, בניגוד לגרסת המתלונן, לפיה, עודה החזיק במקל והסכין והשניים האחרים החזיקו בנשק. המתלונן יישב סתירה זו בציינו, כי אחמד עמד במרחק של כ - 50 מטר מהאירוע ועל כן, ייתכן שטעה בזיהוי מעשיהם של הקושרים.

3.         חיזוק נוסף לגרסת המתלונן נמצא בדברי העד סלימאן חאסן ארייטי, אשר היה עד ראיה ותיאר עובדות דומות לאלו שבגרסת  המתלונן, הגם שלא זיהה איש מהקושרים. 

4.         המבקשת מוסיפה, כי הואיל ואין חולק, שבבעלות משפחת המשיבים 1 ו-2 מכונית טויוטה כסופה, אשר המשיבים עשו בה לעיתים שימוש - הרי שיש בכך משום חיזוק נוסף לראיות התביעה.

5.         באשר לכבישת תלונת המתלונן לאורך למעלה משבועיים - המבקשת סומכת טיעוניה על דברי המתלונן, אשר הסביר כי עשה כן, תוך תקווה שהסכסוך בין המשפחות ייושב בדרכי שלום.

6.         באשר לגרסת המשיבים - המבקשת ציינה, כי הגם שבפי המשיבים טענת אליבי - הרי שהסתירות שהתגלו בדבריהם, בוקעות סדקים בגרסותיהם. כך, עודה אמר תחילה, בהתייחסו למעשיו ביום האירוע, כי אינו זוכר שהיה בשיג ומיד לאחר מכן הוסיף, כי אכן היה שם. ג'דלה מסר, כי היה בביתו ביום האירוע והלך למכולת בבעלותו של כאמל אלריאיטי. הלה וכן אחיו העובד עמו גרסו,  כי לא ראו את ג'דלה במכולת באותו יום.

זאכי מסר תחילה, כי היה בביתו ולאחר מכן הוסיף, כי היה בשיג. עוד ציין, כי כלל לא ידע אודות הסכסוך השרוי בין המשפחות ומיד אחר כך הוסיף, כי אכן שמע על הקטטה.